התנועה למדינה יהודית מתריעה מפני החלטתו השגויה של שר הפנים גדעון סער לאפשר לבני זוג מאותו המין של יהודים לעלות לישראל מכוח חוק השבות. ההחלטה פוגעת באופיו המסורתי של מוסד המשפחה, שאיננו מוסד רב-פנים, ובאופייה היהודי של מדינת ישראל, שאיננה מדינת כל אזרחיה


החלטת שר הפנים גדעון סער לאפשר לבני זוג מאותו המין של יהודים לעלות לישראל מכוח חוק השבות היא החלטה שגויה מיסודה. ההחלטה פוגעת הן באופיו המסורתי של מוסד המשפחה, שאיננו מוסד רב-פנים, והן באופייה היהודי של מדינת ישראל, שאיננה מדינת כל אזרחיה.
את תכליתו של חוק השבות, המבטא את זהותה היהודית של מדינת ישראל, יש לפרש בהתאם לפרשנות התכליתית של תפיסת התא המשפחתי ביהדות. אין דת שמקדשת את ערכי המשפחה כמו היהדות, אבל ל"משפחה יהודית" יש מבנה נורמטיבי ברור, עליו יש לשמור ואותו יש לשמר - ללא התערבות חלילה בפרטיותו של איש, בהתנהגותו בחדרי-חדרים ובזכותו להורוּת. הפרשנות מרחיקת הלכת של שר הפנים לחוק השבות פוגעת בקדושת המשפחה היהודית הנורמטיבית מדורי דורות, ומקדשת ערכים אחרים על פני אופייה היהודי של ישראל.
"מדינה יהודית היא לא רק מדינה שלכל יהודי הזכות לעלות אליה ושקיבוץ הגלויות הוא מערכיה הבסיסיים", מסביר עו"ד אורי ישראל פז, היועץ המשפטי של העמותה. "מדינה יהודית, כפי שמגדיר זאת הנשיא בדימוס אהרן ברק, היא מדינה שערכיה שאובים ממסורתה הדתית, שהתנ"ך הוא הבסיסי שבספריה, שערכי מורשת ישראל וההלכה היהודית הם מערכיה הבסיסיים".
החזון של שיבת הבנים לגבולם וישראל כביתו הלאומי של כל יהודי ויהודי שזכותו לעלות אליו - מובטחת בחוק השבות, תש"י-1950. פרופ' אהרן ברק ראה בחוק השבות אחד מחוקיה היסודיים ביותר של מדינת ישראל שמן הראוי לכוננו כחוק יסוד (ראו בספרו "שופט במדינה דמוקרטית", כתר 2004, עמ' 88). בצדק ציין הנשיא משה לנדוי כי "אין לנתק את משמעות החוק הזה ממקורות העבר, שמהם נשאב תוכנו, ובמקורות אלה שלובות לאומיות ודת יחדיו ללא הפרד" (בג"ץ 72/62 רופאייזן נ' שר הפנים, פ"ד טז 2428, 2447).
נדגיש כי איש אינו מתיימר להטיל דופי באנושיותם של הומוסקסואלים ולסביות, בשמירתם על החוק, בהגינותם וביושרם האישי. עם זאת, הורים הומוסקסואלים לא בהכרח טובים לגידולו של הילד או הילדה באותה המידה כמו הורים הטרוסקסואלים. על-פי עשרות מחקרים שבוצעו ב-20 השנה האחרונות, הצטברו ממצאים המצביעים על כך שילדים שגדלו עם הורה הומוסקסואל אחד או שניים לא תמיד תיפקדו מבחינה רגשית, קוגניטיבית, חברתית ומינית כמו ילדים שהוריהם הטרוסקסואלים. ילדים הגדלים עם הורים הומוסקסואלים סובלים יותר מסטיגמטיזציה, מבעיות התנהגותיות ורגשיות, ומקשיים ביחסים עם חבריהם (כך על פי ממצאי המחקר שביצע הערכה מחודשת של 21 מחקרים פסיכולוגיים שבוצעו בשנים 1998-1981, ופורסם בכתב העת Sociological American במאי 2001, נערך על ידי סוציולוגים מאוניברסיטת דרום קליפורניה, ג'ודית סטייסי וטימותי ביבלארז).
היה זה שופט בית המשפט העליון יעקב קדמי, שהיטיב לאפיין כיצד "...אפשר ש'שניים' מאותו המין יאמצו לעצמם תווי אופי חיצוניים המאפיינים 'זוג' ו'משפחה' כאמור, ויחקו - ככל שבידם לעשות זאת - את דרך התנהגותם של 'בני זוג' ואף יקימו למעשה 'משפחה'. ברם, בכך אין הם הופכים ל'זוג' ול'משפחה' במשמעותם היסודית של מושגים אלה בלשוננו..." (בג"ץ 721/94 אל-על נ' דנילוביץ, פ"ד מח(5) 749 (1994)). לכן, גם נותר השופט קדמי בדעת מיעוט בפרשת דנילוביץ, משהגיע למסקנה ש"אין די בחיי שיתוף ואחווה כדי להפוך זוג חד-מיני ל'זוג' במשמעות שיש למושג בלשון בני אדם, וזאת משום שנעדר הימנו יסוד חיוני 'לזוגיות', והוא - שבני הזוג נמנים עם בני מינים שונים" (שם, עמ' 773).
אך השוני בין משפחות הטרוסקסואליות לבין בני זוג חד-מיניים איננו רק שוני סמנטי לשוני או רגשי, אלא הוא שוני מהותי שאי-אפשר להתעלם ממנו או להאפיל עליו בפרשנויות משפטיות שרירותיות בהתאם לצו האופנה החולפת. יש להבחין הבחנה ברורה בין עניינים תרבותיים, בהם יש לנקוט עמדה פרקטית וגמישה ברוח הזמן והמציאות החברתית הדינמית, לבין עניינים של מעמד אישי ויצירת סטטוס של עיצוב התא המשפחתי, בהם יש לנהוג בזהירות רבה ומשיקולים עניינים שלא נובעים מהרצון לשבות את לבו של ציבור כזה או אחר בחברה הישראלית.


על סדר היום